|
|
עמוד:10
אלא גם לעולמה החיצוני , על חזונו ונפתוליו , על ירידות ועליות שבו . אולם נחמת האימאז'יזם האסתיטי יפה לפורמאליזם הקי צוני , שלגבי דידיה הטכסט הלשוני בלבד מהווה את הריאליות היחידה של היצירה האמנותית — ריאליות המספיקה לעצמה ואינה זקוקה לשום קומוניקאציר . הדדית בינה ובין הקורא . שכן כל השכר האימאז'יסטי הזה יוצא בהפסד החיים שהאלוהים נותנם לבני האדם בלבם ובאיבוד כל חזון לאומי , או אנושי , או חברתי , או אף פסיכי אינדיבידואלי , בארץ שכל עיקרה לא קמה אלא על ידי החזון והאמונה . ואם בסיפורת ובשירה כך , בביקורת לא כל שכן . לעיון במקורות הביקורת ולהלך הרוח והמחשבה , שממנו היא יונקת , מוקדש חלקו הראשון של הספר הזה . ' הביקורת החדשה , ' שנציגיה החשובים ביותר הם 'החבורה הדרומית' — מן המדינות הדרומיות של ארצות הברית — י . ק . ראנסום , ( J . C . Ransom ) אלאן טייט , ( A . Tate ) ק . ברוקם ( C . Brooks ) וא . וארן , ( Warren ) ומועטים אחרים בשאר המדינות , כולם , על אף השוני הניכר ביניהם , ה'אני מאמין' הפיוטי אסתיטי שלהם הוא ש'השירה אינה מהווה לשון אמוטיבית כלל ! היא מהווה מין מיוחד של דעת ציורית המקופלת בלשון הפיוטית גופה , ואינה זקוקה משום כך לשום מידות אבחנה הבאות מרשויות חיצוניות , הקודמות לעיצובה האימאז'י בלשון . ' ק . ברוקם מפליג ושולל לגמרי כל קו הגיוני בריקמה הקונטכסטואלית הלשונית של השיר . כל פאראפראזה פרוזאית הגיונית לא תחול , לדעתו , על הטכסט הפיוטי . השירה האמיתית אינה 'אומרת' כלל משהו שאפשר להביעו במשפט רעיוני מופשט , לפי שאין השירה דורשת אל iiTnnnn ( referential ) מחוצה לה והיא מספיקה לעצמה .- המבקר הטוב צריך שיפנה רק R . Wellek : Concepts of Criticism ( Yale University Press , . 2 New Haven-London 1963 ) , p . 358
|
|