|
|
עמוד:8
השנים האחרונות לחייו , בתקופת השיחות עם אקרמן , כתב לא רק שירים בודדים מפליאים ביופיים אלא המשיך לכתוב את האוטוביוגראפית הפיוטית 'חזון ואמת' , ( Dichtung und Wahrheit ) והשלים את החלק השני של פאוסט , שלדעתו 'קל יותר לשכלל את הדום בקלן מאשר לכתוב חלק שני של פאוסט . ' וכן נשתמר בו בגיתה עוז נעורים , אמנם , הבשילה בו חכמת זקנים והתנהגותו נראתה מאוזנת והאדמונית , ואולם לאמיתו של דבר היה לוהט וסוער מבפנים . בגיל 74 תקפו עליו כל כך רגשותיו כלפי נערה בת תשע עשרה , מיוחסת ויפה , * עד שהחליט לשאתה לאשת וביקש את הסכמת אמה . ומפליא הדבר , שלפי עדות עדי ראייה הקסים את האם והבת לא רק בשאר רוחו , אלא גם במראהו הנאה , בהליכתו הגמישה ובברק עיניו הגדולות . ללהט אהבתו נתן ביטוי באחד משיריו הליריים , ( Marienbader Elegie ) הכובש את הלב ביפי צורתו ובעומק רגשותיו . גיתה לא היה חכם סביל , המשקיף בשלווה ממצפה גבוה על החברה ולבטיה , על האדם ובעיותיו , על סופרים והספרות לזרמיה , אלא התייחס אליהם בדריכות ועירנות , מחווה דעתו ומזכן להתמודדות רוחנית . וצורך היה לו לגלות את עצמו , את הרהוריו ורגשותיו , לעתים את נבכי נפשו , כדרך אמנים שיצירתם היא שירת חייהם . באקרמן מצא אדם כלבבו . לפניו עמד צעיר מצוין בהרגשה פיוטית דקה ובתפיסה אסתיטית , פרי התעמקות בשירת גיתה . גם האישיות התמימה , הכנה והחמה של אקרמן קסמה לו . גיתה קירב אותו , הטיל עליו את עריכת כתביו במהדורה האחרונה , וביקש ממנו חוות דעת על יצירות פיוטיות ועל מאמרים אסתיטיים ומדעיים , משל עצמו ומשל אחרים . אקרמן מילא תפקיד של מזכיר ספרותי של גיתה בסוף ימיו , ושל אפוטרופוס על עזבונו הרוחני לאחר מותו . ככל שהעמיקו האהדה והאמון מצד גיתה , עשה אותו יותר ויותר עד ושותף להגיונותיו , לחוויותיו . ואקרמן רשם בנאמנות ובהרגשת אחריות את ששמע וראה —וכך צמחו 'השיחות' במשך תשע שנים . גיתה קרא רבות מהן וסמך עליהן את ידיו . יחסו של אקרמן אל גיתה היה למעלה מיחס תלמיד מעריץ אל רבו הנערץ . אהבה ונכונות להקרבה נתלוו אל ההערצה . אקרמן עמד בנסיונות אישיים רבים ו האיש הצעיר ויתר על לימוד מקצוע ועל ביסוס מעמדו החברתי על מנת להת * אולריקה פ 1 ן לבצוב . ( Ulrike von Levetzow )
|
|