בני טובים , שסטו מדרך הישרה ופרקו עול תורה ומצוות , לא היו זקוקים לאידיאולוגיה , ולא היתה בהם תופעה המיוחדת לתקופת ההשכלה , אלא שהמסורתיים הצביעו עליהם כעל חברי אותה הכת . אמנם המשכילים , שראו את עצמם בראי העקום הזה , מיהרו לנער את חוצנם מעמיתים הללו . ברם במרוצת הזמן דבקו במשכילים המזויפים הללו אילו רעיונות של השכלה , בעיקר הרעיונות הדסטרוקטיביים . גוטלובר כבר הכיר בשנות השלושים את 'השועלים הקטנים , המחבלים בכרם ה' צבאות . ' לדבריו : 'תועבה הם , לא ידעו ולא הבינו דבר אחד על בוריו ובחשכה יתהלכו לעשות רק רע כל היום . 148 ' ריב"ל מגנה נמרצות אותם המשכילים , 'כי כל ריק וכל מעוול יכנה את עצמו בשם זה . ' הוא כתב : 'לבי יתר ממקומו בזוכרי את קצת מתחכמים צעירי ימים במדינה ... המכנים א"ע בשם משכילים מדעותם ומזימותם הרשעה וממעשיהם המקולקלים והמתועבים' . " בשנות החמישים רכשה לה , כנראה , 'ההשכלה' הזאת 'אידיאולוגיה / שדרשה לחדש את חיי העם ולהתאימם לצורכי הזמן . לדבריו 'מבלי בחון , מבלי חקור , נדחים גם הם והולכים אחרי המנהג העוור , אשר יקראוהו בלשונם בשם "רוח העת . '" וכבר אז היה קשה להבחין בין המש...
אל הספר