דוד נתן מאיירם אפתח בזיכרון אישי הקשור לאניטה . בספטמבר 1982 באתי לתל אביב אחרי סיום לימודי בקולג ' בארצות הברית כדי להתחיל את הלימודים לתואר שני באוניברסיטת תל אביב . שמה של אניטה שפירא היה מוכר לי מן הביוגרפיה שכתבה על ברל , שפרסמה את שמה והכתירה אותה ככוכב עולה בשמי המחקר ההיסטורי של הציונות . התעניינתי בתולדות הציונות הסוציאליסטית ולכן החלטתי להירשם לסמינר שלה . מצאתי סביבה אינטלקטואלית שונה מאוד מכפי שהכרתי עד אז . ראשונה הייתה שאלת השפה . באותו סמינר הייתי במידה רבה צופה בלבד : ישבתי שם במצב של כמעט בהלה גמורה , עדיין לא בוטח בעברית שלי ולא מסוגל להצטרף לחילופי הדברים המהירים . שנית , הרכב הכיתה לא דמה כמעט למה שהכרתי . הסטודנטים היו שונים ממני מאוד . הם היו מבוגרים יותר ובעלי ניסיון חיים עשיר - חקלאים , עורכי דין , הורים . היו בכיתה גם חיילים , אלופים בעצם , ושר לעתיד . הייתה זו ללא ספק אווירה מאיימת בעיני , עיני אמריקני צעיר ונרגש , ויכולתי רק לשער מה עשויה להרגיש מרצה צעירה שבאותם ימים החלה להתפרסם בעולם האקדמי . אניטה שפירא שלטה ביד רמה בקבוצת הסטודנטים האםרטיביים והדעתנים הל...
אל הספר