נמצא , שכמו מבנה היצירה , כך גם משמעותה היא עניין של שילוב דינאמי ושל דיאלקטיקה מורכבת . דיאלקטיקה זו מקשה לא מעט על מלאכתו של הפרשן . היה קל מאוד לבאר את הכתוב , אילו שיעורו היה מוגדר וחד משמעי . אבל , בגלל אופים המורכב של מבנה ומשמע מתעוררת השאלה , כיצד יכול הפרשן לדעת , שהעריך מכלול זה כראוי ? והרי , אפילו אם הבחין נכוחה ביסודות השונים ובתבניות , בכל זאת אין לדעת אם לא טעה בהערכת יחסי הגומלין ביניהם . אפשר לחשוב , שדברים אלה גלויים לפני 'קורא אידיאלי' או superreader ( ריפאטר , ( אבל איזה פרשן יודע אם הוא ראוי לתואר זה ? מעמד הקורא האידיאלי אינו הישג מובטח , אלא תביעה מהפרשן . כל מבאר נתבע לשאול את עצמו , האם אוזנו כרויה לכתוב , או שמא כל אשר ראה ואמר , היה טבוע בחותם אישיותו הפרטית ? היה אפשר לראות בבעיה וו גרסה חרשה של השאלה הישנה , כיצד להבחין בין טיעון אובייקטיבי ובין השקפה סובייקטיבית . אולם , ספק רב בעיניי , אם זאת אכן הבעיה . הקושי האמיתי הוא , שהפרשנות זקוקה ליסוד האובייקטיבי ולמרכיב הסובייקטיבי כאחד . אל לו לפרשן לוותר על מעמדו כסובייקט , כאדם בעל מחשבה ומצפון , דמיון ויצירת...
אל הספר