במרכז תורת ההכרה של ברנטאנו מצוי השיפוט , 'ברור'ה האווידנטי , שבו מתגלה לנו האמת , הוא הסמכות העליונה , ולפי תורתו ישנם שני מינים של משפטים בעלי ברירות : ( א ) המשפטים של 'התחושה , 'הפנימית שעליהם דיברנו כבר לעיל . כל תחושה חיצונית ראיית' ) כתם ( 'אדום היא עיוורת ולא 'ברורה' ביחס אל מושאה הכתם' ) , ( 'האדום שהרי ייתכן שמושא זה אינו קיים בלל , אבל ביחסה אל המישא השניי , הפנימי , היינו אל פעולת התחושה עצמה , הריהי בעלת ברירות , היא הכרה לא אמצעית : הרואה את הכתם האדום בטוח הוא בברירות בכד שהוא , הרואה , נמצא ורואה ( השווה דיקארט ! אני חושב , לכן אני נמצא . ( משפט ברור זה הוא , במובנו של לייבניץ , 'אמת עובדתית' לא-אמצעית . המשפטים האלו של התחושה הפנימית הם המשפטים החיוביים היחידים , שנודעת להם ברירית . ( ב ) על יד אמיתות עובדתיות אלו קיימות גם 'אמית 1 ת של התבונה' או 'הכרחיות' ( במונחיו של לייבניץ ) שגם הן בעלות ברירות בלתי אמצעית . אלו הם משפטים אשר ברירותם נובעת מן המושגים עצמם . משלים ו 'משולש שאינו משולש , 'איננו ' משולש שאינו צורה , 'איננו 'כל המשולשים הם צורות' . 'זכו כל המשפטים הא...
אל הספר