עד כאן דובר על הקדושים , אשר הגיעו לשלילת רצון החיים על ידי ההכרה המציצה מעבר לעקרון האיוש . אך יש דרך שנייה , והיא הדרך של הסבל המוטל על האדם על ידי גורלו . רק בבני אדם ספורים מספיקה ההכרה . רוב בני האדם אשר הגיעו לידי דרגת שלילת הרצון הגיעו לכך על ידי זה שהגורל הפליג בגזירותיו עליהם . הכוח המקדש של הסבל , שבו התנסו בני אדם אלו , מביא לידי שבירת הרצון ועל ידי כר לידי הפיכה שלימה באדם . האדם בקצה הייאוש משנה את כל אישיותו ומוותר מרצון על מה שרצה קודם בכל מאודו ובכל להט נפשו . הלהבה המצרפת והמזככת של הסבל מבצעת כאן את הגאולה . כמשלים מביא שופנהואר את תולדות חייו של הפילוסוף הספרדי ריימונדוס לולוס במאה הי"ג ואת המתקן של מיסדר הטיראפיס טים החמור , את האב ראנסי , ( Ranee ) במאה הי"ז ; שניהם חזו באמצע חיי ההיפעלויות של חדוות רצון החיים , עקב חוויה נוראה שבאה עליהם פתאום , את הגיהנום מבשרם . הפיכת הלב על ידי הסבל מתבצעת רק כשהסובל רואה את סבלו כמשל לסבל של העולם כולו . כאן שובר הרצון את השלטון של חוק הסיבתיות . ההתמרדות הזאת 3 ר' להלן בפרק . יחסו של שופנהואר ליהודים . בשלטונה של הסיבתיות א...
אל הספר