אפנה עכשיו את מבטי לעבר הפסיכולוגיה המערבית , ואנסה להגדיר אותה במונחים חסידיים . תיאור כזה הוא חיוני אם ברצוננו להשתמש במושגים ובטכניקות שהתפתחו במסורת הפסיכולוגית המערבית , ולשלב אותם בתפיסה החסידית הבסיסית . לשם כך עלי לעשות שני דברים : ( 1 להגדיר במדויק את קו הגבול שבין המסורת הפסיכולוגית החסידית והמערבית . ( 2 להצביע , במונחים חסידיים , על מקורות עוצמתה וחולשתה של הפסיכולוגיה המערבית . הרעיון המרכזי שיוצג בפרק זה הוא שהפסיכולוגיה המערבית , ברובה המכריע , היא ניסיון להסברת העולם הנפשי כולו בלי לחרוג מהנחות היסוד של תפיסת הישות . לכן , המסורת הפסיכולוגית המערבית היא רבת עוצמה דווקא כשהיא עוסקת בתופעות ישותיות מובהקות , כמו שימור עצמי או מאבקי היצרים . 'פיזיולוגים'ה היא מתקשה יותר להתמודד עם אותם יסודות נפשיים שהחסידות מייחדת אותם כתלויים ביכולת , 'ביטול'ה כמו רוחניות , יצירתיות לגווניה או שאיפת חסד לשמה . במקרים אלו יאלצו התפיסות המערביות לנקוט באחת משתי דרכים : או לתרגם את אותן תופעות ללשון ישותית ( כלומר לעשות רדוקציה שלהן לפיזיולוגיה או לכל תופעה ישותית מובהקת אחרת ;( או לגשש את ...
אל הספר