אני מאמין שאחד מהדברים הנבונים ביותר שבני האדם עושים הוא ההימנעות מלאיים או מלפגוע במישהו במילים ; כי זה וגם זה אינם מחלישים את האויב , אבל האחד עושה אותו זהיר יותר , והאחר גורם לכך שתהיה בו שנאה רבה יותר כלפיך , ושיתכנן בנחישות גדולה יותר לפגוע בך . זאת רואים בדוגמה של הוויים , שדיברנו עליהם בפרק הקודם ; הללו הוסיפו על הפגיעה שבעצם המלחמה נגד הרומאים את העלבון שבמילים , דבר שכל מפקד נבון חייב למנוע מחייליו לעשות ; מפני שאלה הם דברים המשלהבים ומציתים את האויב לנקמה , וכאמור , בשום צורה אינם מונעים ממנו לפגוע / כך ;/ כדי כך , שהם כולם הופכים לנשק המופנה נגדך . דוגמה ראויה לציון אירעה בעבר באסיה , מקום שבו קבאד , מפקדם של הפרסים , שהיה זמן רב במחנה באמידה ומאס בשעמום של המצור , החליט אפוא לצאת משם , ומשכבר החל לפרק את מחנהו עלו כל אנשי העיר על החומות , מלאי יוהרה מפאת הניצחון , ולא חסכו שום סוג של פגיעה , הכפשה , האשמה וגערות באויב על מורך לבו ועצלנותו . קבאד , שהתרגז על כך , שינה את החלטתו וחזר למצור ; וכעסו על הפגיעה היה כה רב , שבתוך ימים מעטים כבש את העיר ובזז אותה . וכך בדיוק קרה לו...
אל הספר