[ א-יג ] בחלקו הראשון של פרק טז באות זו כנגד זו שתי סןננות , המתארות את תגובת דוד על התנגדותם של שני יריבים . בס ^ נה הרא שונה מספר ציבא לדוד , כי מפיבשת נשאר בירושלים בתקווה , כי ישראל יחזירו לו את המלוכה . בתגובה פסק המלך על החרמת כל רכושו של מפיבשת והעברתו לציבא . בסצנה השנייה יוצא שמעי בן גרא ומקלל את דוד , כשהוא מיידה אבנים וזורק עפר במלך ובא נשיו . דוד מונע בעד אבישי מלעבור ולפגוע בשמעי . בסצנה הראשונה מאבד דוד מסובלנו תו והוא פוסק בחופזה , מבלי לשמוע את טענות הצד השני , על החרמת רכושו של מפיבשת . בכך הריהו נוהג כמלך רודן , בדומה לתיאורו של שמואל בדבר "משפט המלך " העתיד למלוך ( שמואל א ח , וראה "עולם התנ '' ך" שם . ( מורדים במלכות נידונים אמנם להחרמת נכסיהם ( השווה מלכים א כא , טו , ( אולם דוד לא טרח לאמת את דברי ציבא . כנגד זאת , דווקא כלפי שמעי בן גרא , שקילל את המלך בפניו ובפני כל עבדיו , ודינו כמקלל מלך היה מוות ( השווה מלכים א כא , י , יג ועוד ) - נהג דוד בסלחנות , המלמדת על גדלות נפש ויכולת סליחה וחנינה . ? שתי סצנות אלה חוזרות בסיפור שובו של דוד לירושלים ( יט , יז-לא . ...
אל הספר