הגשת קורבנות לאל בימי חג ומועד היתה מקובלת במזרח הקדום כולו . הוראות מדוי קות על סדרי הקורבנות והחגיגות למיניהם נשתמרו בלוחות מועדים ךזתיים , שניכר בהם דמיון בין סדרי ההקרבה במקרא לבין סדרי ההקרבה אצל החתים . רשימה חתית אחת מונה '' פר אחד ... שבעה כבשים , שעיר אחד ... על לחם מנחת סולת ונסך יין , " בדומה לפרק כט , ב-ו : "פר 3 ן בקר אחד ... ? בשים בני שנה שב ^ ה ... ומנחתם סלת ... וע \ עיר עזים אחד חטאת ... ומנחתה תקזכיהם . " ובדומה ל"פר אחד , ארבעה עשר כבשים , 4 סאים קמח , 4 מידות שכר" שברשימה החתית , נמנים בפרק כט , יג-טז "פרים 3 ני ב 7 ןר ... ? בשים ? ני שנה אךבעה לגשר ... ומנחתם סלת ... קולשה עש רנים ... ונסכה *'' ... בקורבנות חג הסוכות פוחת מספר הפרים מיום ליום ( כט , יג-לח , ( בדומה לחג חתי החל בסתיו , שביומו הראשון מקריבים שנים עשר פרים , ביומו השני מקריבים עשרה פרים , וביומו השישי - שלושה פרים ? . כיוצא בכך מייחס לוח המועדים בחת ובאוגרית חשיבות יתר ליום הארבעה עשר וליום החמישה עשר בחודש , בדומה ללוחות המועדים במקרא , הקובעים את המועדים הגדולים ( באביב ובסתיו ) בארבעה עשר ובחמיש...
אל הספר