ב. האדרת כנקודת תצפית על העולם

חנה נרה , ( 143 , 9-8 : 2002 ) בסקירה רחבה של נושא המסע בספרות העברית , מגדירה את מהות המסע ואת תכליתו : כל מסע יש ם יסוד של דה-טריטוריזציה , שכן הוא עוקר את הנוסע לימקום אחרי , דהיינו אל מחוץ למוסדות , למבנים ולדפוסים החברתיים והתרבותיים המגדירים את מקומו הראשון . לכל מסע יש לכן טעם של גלות , אם כי לא בהכרח נלווה לגלות טעם של חורבן ואסון [ ... ] מקורה של אנרגיית המסע הוא בצורך כלשהו , צורך המעיד על חסר ועל העדר , וממילא כך מתפרשת תכלית המסע , בין שהיא ידועה ומפורשת ובין שהיא מודחקת וסמויה : שינוי המקום עשוי להביא למילוי החסר [ ... ] אצל רוב הנוסעים משאלת המסע הוכתבה במידה מסוימת ממצבור עברם [ ... ] והעתיד התךמה בעיניהם כגרסה מתוקנת או משופרת של עברם , כהזדמנות להשלים את מה שנגרע מחייהם , לתקן את מה שנפגע בהם 1 לה ! סיף את מה שהתגלה כחסר בהם . הסיפורים על שלמה המלך והאדרת מקיימים לכאורה את המאפיינים הללו של המסע כגלות , שתכליתה שיפור מוסרי של הגיבור במתכונת הידועה מקדמת דנא . אבל אם נציג את הסיפורים בכמה הקשרים רחבים ביצירתו של ביאליק , נראה שיש בהם גם זרמים תת-קרקעיים החותרים כנגד הנו...  אל הספר