חלק ראשון העולם הממשי בבואנו לדון בבעייה כיצד תופס הילד את העולם , הרי השאלה הראשונה הניצבת לפנינו היא , אם המציאות החיצונית אמנם חיצונית ואובייקטיבית בעיני הילד באותה מידה כמו בעינינו . במלים אחרות : כלום מסוגל הילד להבדיל בין עצמו ובין העולם החיצון . כבר במחקרנו על הגיונו של הילד נתקלנו בבעיות ה"אני" של הילד ובאנו לידי מסקנה , שההגיון מתפתח אצלו ככל שמחשבתו נעשית חברתית יותר . כל עוד הילד סבור , שכל אדם חושב כמוהו , הוא לא ישתדל לשכנע אחרים בדעתו , ובעיקר לא ינסה לבחון את דעותיו שלו . אם הגיון הילד משולל דיוק ואובייקטיביות , הרי זה משום שהדחפים החברתיים של שנות הבגרות נבלמים אצלו על ידי אגוצנטריות הטבועה בו מלידה . בחוקרנו מה חושב הילד על האובייקטים מסביבו , אנו נתקלים בבעייה דומה : באתו מידה מוכשר הילד להפריד בין מחשבתו ובין ה"אני" שלו , כדי לעצב לעצמו תפיסה אובייקטיבית של המציאות . לכאורה , אין תועלת רבה בחקירת בעיה זו . הילד , בדומה לפרא המבוגר , נותן את דעתו בראש וראשונה על האובייקטים שמסביבו . אין הוא עוסק ב"מחשבות , " ונקודות השקפה אינדיבידואליות הן ממנו והלאה . מישחקיו וציוריו...
אל הספר