ד . לאחר הקבורה ובאדמה , דווקא בתקופה שבה נהגה ? " הקבורה השנייה ידועה בא ^ ישראל החל בתקופה הניאוליתית וכלה בתקופה הרומית . הנוהג של ליקוט עצמות לשם קבורה בגלוסקמאות ידוע בחברה היהודית ממחצית המאה הראשונה לפנה"ס ועד למאה השלישית לספירה . בירושלים פסקו ממנהג זה כבר ב 135 לספירה . ' חוקרי pxישראל נדרשו הרבה לעניין הזה , ואץ חילוקי דעות ביניהם ביחס למימצאים עצמם ; הבעיה היא בהבנת משמעותה של הקבורה השנייה . האם היא מתקשרת לתפיסה אכסטולוגית מסוימת ? הקבורה השנייה היא תופעה תרבותית נפוצה וידועה ממקומות שונים ברחבי העולם ומתקופות היסטוריות שונות , והיבטיה האנתרופולוגיים והתרבותיים נחקרו וזוכים לאחרונה להתעניינות מחודשת . נסקור תחילה את דעות החוקרים הארצישראלים ואחר כך נציע הסבר המבוסס על המודל שהוצג בפרק המבוא של חיבור זה . בר אדון קושר את הקבורה בגלוסקמאות בסיבות טכניות כלכליות : כיוון שהחציבה בסלע קשה ויקרה , היה צורך לפנות קברים ישנים לשם קבורה . mnn ייבין דחה את הפרשנות \ AA הזו והביא ראיה ממצרים , שם האדמה רכה ובכל זאת נהגו המצרים בקבורה שנייה . אם כן , לא כורח כלכלי טכני כאן , אלא ...
אל הספר