ו . מוסר היהדות וההלכה הפירוש המוסרי שאחד העם הציע בכלי מחקרו להשקפת העולם הדתית שכוננה ואיחדה את עם ישראל הביא אל המסקנה שמבחינת היישום באורחות חיים תתבטא היהדות כתרבות על פי מצוות המוסר המיוחד לה , הן במה שבין היחידים לעמם , הן במה שבין היחידים במשפחותיהם וקהילותיהם והן במה שבינם לבני עמים אחרים , כמצוות תורת הנביאים וחכמי ישראל לדורותיהם . אולם כאן מתעוררת השאלה : האם מוסר זה , שערכיו העליונים נקבעו לעיל , מיוחד ליהדות ? האם יש בו כדי לגבש אורח חיים לאומי המבטא עצמיות פרטיקולרית של עם ? כל עוד נקשר מוסר התורה לדת ונתפש כמצוות אלוהים יחד עם שאר המצוות הדתיות המובהקות , שהן המצוות שבין אדם למקום , היה בו ייחוד לאומי מובהק . אולם כאשר נפריד את מצוות המוסר ממצוות הדת ונקיים אותן מתוקף חיובן השכלי העצמי — הרי הן תהיינה לכאורה מצוות המיישמות ערכים אוניברסליים מוחלטים , ובתור שכאלה אי אפשר שתהיינה שונות ממצוות המוסר שביסוד תרבויות כל העמים . לאורך כל דרכו ההיסטורית , בייחוד בתקופת הגלות , נתמלא תפקיד עיצוב אורח החיים הלאומי הפרטיקולרי של עם ישראל על ידי ההלכה הדתית , והיא ייחדה ואיחדה אותו...
אל הספר