86׀ יוסי יסעור בחרתי לשחק כדורגל בתור שוער . אם לא הייתי משחקת כדורגל, בכלל הייתי מודחקת, מעבר למה שהייתי גם בלי זה . הייתי מאוד לא מקובלת בכיתות שהייתי בהן . היו לי שניים - שלושה חברים בנים טובים מאוד, אבל זה היה המקסימום . כל השאר היו בריונים מבחינתי . בכיתות א' וב' היו לי שתי חברות . באותה תקופה גם עברתי חרם, והן היו לצידי . מכיתה ג' והלאה היו לי רק חברים בנים . בנות לא התקרבו אלי . תמיד היתה לי בעיה עם איך שאני נראית, אבל חשבתי שזה עניין של דימוי גוף או משהו באזור הזה . היה לי קושי מטורף להסתכל במראות . זה היה משהו שהוא לא אפשרי מבחינתי . אבל כיוון שאף פעם לא שמתי דגש על עניין הנראות החיצונית, גם אף פעם לא השקעתי בנראות הזאת . מה שהשתנה בתיכון זה שבזכות היותי תלמידה מצטיינת, תלמידים אחרים התחילו להתקרב אלי ולהיעזר בי, ונהייתי טיפה יותר מקובלת מבחינה חברתית . הציקו לי פחות וקצת דיברו איתי בהפסקות, וגם היו לי שני חברים טובים בתקופת התיכון, שאיתם גם היה לי קשר אישי עמוק יותר יחסית . סיפרת להם על התשוקה שלך להיות בת ? ממש לא ! חייתי עם זה לבד . זה היה דבר שאסור לי לדבר עליו, לא באינטרנ...
אל הספר