136 החודשים הראשונים בטייסת קשים . התפקיד שולט באבי יותר משהוא שולט בתפקיד . הוא מודע לגודל המשימה והאחריות שמוטלות עליו : להפוך את החבורה שלפניו, ובה לא מעט טייסים ששמם הולך לפניהם, עם חתיכת אגו אישי, לחבורה מגובשת שתכיר בסמכותו ותלך אחריו . קל זה לא היה . לפחות לא בהתחלה . מספר הדעות כמספר האנשים . בחדר התדריכים אין שקט . ויכוחים, השגות . קשה העניין הזה, שמישהו מחליט עליך . . . אבל די מהר החבר'ה מבינים עם מי יש להם עסק . מבינים שזכו במפקד נדיר, סבלני ואנושי . "הוא גרם לי להיות טייס טוב יותר . עד שהגעתי ל – 101 הייתי ממוצע . אבי עשה ממני טייס מצוין," תיאר אחד הטייסים הצעירים . "אבי כבש את יעדיו אט – אט," מספר ישראל בהרב . "הוא השכיל לא להיכנס לעימות בנושאים שבהם עדיין לא צבר מספיק ניסיון . . . העוצמה הפנימית הנדירה שלו, השקט, הצניעות, הדבֵקות במשימות, החוסן והאמונה שלו עוררו הערכה אדירה . 'המפקד אחראי עד לפרט האחרון' — זה היה המוטו שלו, כלל יסוד במנהיגות שלו . עם החושים המחודדים שלו הוא היה ער לנקודות הכי שטחיות . . . "לצד זה היתה לו אכפתיות אנושית יוצאת דופן . יום אחד הוא ביקש מהשָלי...
אל הספר