אילמות — מבט

40 לאקאן היה ער למה שרנה דוֹמאל [ Rene Daumal ] , בהישענות על הרטוריקה ההודית, כינה תוסף-של- מובן ככוחם של הדיבור וצורותיו . תוסף זה קרוי בסנסקריט dhvani , ולאקאן יכנה זאת תהודת הדיבור . "אנו יכולים לאמץ כהתייחסות את מה שהמסורת ההודית מלמדת על ה- dhvani , כלומר על מה שהיא מבחינה כאותה תכונה בדיבור להשמיע את מה שהוא 17 , האופן שהוא מהדהד בגוף הקובע את אינו אומר" היש מן ה א חד ההתענגותי אצל ההוויה המדברת . הפן של התהודה מקבל משנה תוקף עם שינוי התייחסותו של לאקאן לדחף . בסמינר XI על א ר ב ע ת מ ו ש ג י ה י ס ו ד ש ל ה פ ס י כ ו א נ ל י ז ה, מוגדר הדחף 18 שבו המיניות כהרכבה, מעין קולאז' סוראליסטי, משתתפת בחיים הנפשיים בהתאמה למבנה של פער האופייני ללא מודע . החל מהרגע שהגדרת ההוויה המדברת [ parlêtre ] הופכת להגדרת הלא מודע הכוללת גם את הגוף, הגדרת הדחף משתנה גם היא . בסמינר XXIII , ה ס י נ ט ו ם , אומר לאקאן שהדחף הוא 19 זוהי הגדרה "ההד בגוף מכך שיש dire , הגדה" . המציגה יחס צלילי, יחס של תהודה, בין אותה אמירת 17 לאקאן, ז' . , "פונקציה ושדה של הדיבור ושל השפה", כ ת ב י ם כרך א', רסלינג, ,20...  אל הספר