מיתוסים חינוכיים מה תוקפם של סיפורי החינוך שאנחנו מספרים לעצמנו ולאחרים

מיתוסים חינוכיים  89 על בסיס מחקריו על תאומים זהים שגדלו יחד במשפחתם הביולוגית או הופרדו בינקותם ונמסרו למשפחות מאמצות, שהמקור הקובע של 30 גם השפעת החינוך או הסביבה נובעתכישורינו ותכונותינו הוא גנטי . מהתשתית הגנטית שלנו ‑ היא קובעת כיצד נושפע מהם ( מה שמסביר חלקית את ההבדל בין אחים הגדלים באותו בית . ילד אחד פוחד מאביו, וילד אחר לא . מדוע ? גנטיקה שונה ) . להורים יש השפעה, אך לא מכרעת ; גם לחִברות לקבוצת הגיל יש השפעה, אך לא מכרעת . הכול מתחיל וכמעט נגמר בגֶנים ( אותם חלבונים המשתתפים בחיווט המוח וגורמים להפרשת הורמונים ‑ תהליכים שמבנים את "הנפש" ) . קצת מפחיד ומעורר אסוציאציות היסטוריות לא נעימות, אבל ההמלצה של פלומין להורים ולמורים הומנית : תנו לילדים ולתלמידים יחס טוב ‑ יחס רע, הזנחה או התעללות, משבש את התִכנות הגנטי ‑ אבל אל תנסו להשפיע על מסלול חייהם . תנו לגנטיקה שלהם לעבוד . ממילא היא תנצח . כדאי אולי להזכיר בהקשר זה אירוע טראומטי בתולדות החינוך : בשנת 1966 פרסמו הסוציולוג ג'יימס קולמן ושותפיו דוח בן 700 עמודים בשם "שוויון הזדמנויות בחינוך", הנודע בשם "דוח קולמן" . הדוח הִכָה ...  אל הספר