לשקם את האוטופיה מה צריכה מערכת החינוך שלנו לעשות לפני ואחרי הקורונה

20  מחשבות לא חינוכיות פְּרֵה ופּוֹסְט קורונה שם היא קטלה כ ‑ 25 מיליון בני אדם ; מסין היא נעה מערבה על ידי לוחמים מונגולים וסוחרים בדרך המשי, ממנה באוניות סוחר לסיציליה, ומשם לשאר אירופה . פריז, פירנצה, לונדון והמבורג התרוקנו מתושביהן . . . נו טוב, דברים כאלה הם נחלת ההיסטוריה, הם התרחשו מזמן, בימי הביניים, לאנשים אחרים, נבערים, שנקטלו על ידי חיידקים ווירוסים שהם לא ידעו על קיומם . אבל לנו, במאה ה ‑ 21 , עם כל המדע והטכנולוגיה שלנו ? ! . . . בבת אחת הפכנו מאנשים השולטים בחייהם ומסתכלים בהתנשאות על העבר הנבער, לאנשים מבוהלים הממתינים להתרחשותו של איזה נס שיגאל אותם מווירוס שאת התנהגותו הם אינם מבינים . וירוס אחד קטן החזיר אותנו להיסטוריה . מבחינת המצב השלישי, בתודעתנו השרויה בגֶ'ט לֶג קוגניטיבי ובדז'ה ווּ היסטורי מתגברת חרדה אפוקליפטית שהקורונה היא רק להקת חימום למגיפות נוספות, קטלניות יותר, של וירוסים פוסט ‑ מוטציה וחיידקים פוסט ‑ אנטיביוטיקה . ועם או בלי מגיפות, עוד ממתין לנו המופע הגדול, האסון האמיתי, אסון מעשה ידינו : קריסה טוטלית של המערכות האקולוגיות, של הביוספרה . עידן האנתרופו...  אל הספר