נוסעים . דממה באוטו . ארועטי - שבדרך כלל היה ערני, חייכן, מלא שמחת חיים, אחד שאוהב לדבר - שתק . מבטו היה רציני ופניו נפולות . הוא כנראה הרגיש שאני תכף מתפוצץ . ואני שותק . דממה . ענת לא מבינה מה קורה . הגענו לבסיס והורדתי את ארבעתם ליד המגורים של פרחי הטיס מבלי לומר מילה . על אף שהייתי עצבני אש, "ישנתי על זה לילה" והחלטתי שלא אשתף בעניין אף אחד מהפיקוד הבכיר של בית הספר לטיסה, שכן המשמעות תהיה ברורה . למחרת בבוקר, כשהארבעה כבר היו בטוחים שדרכם בקורס טיס עומדת להסתיים, קראתי להם אלי לחדר . נכנסו . שקט מקפיא . הסתכלתי עליהם ואמרתי : "כולנו מבינים מצוין מה היה אתמול ומה המשמעות" . "כן", אמרו ארבעתם בעצב . הם היו אנשים מצוינים, בדרך כלל התנהגו היטב, וחשבתי שלא נכון שיודחו מקורס טיס בגלל המעשה המטופש שלהם . אמרתי : "אתם מרותקים עד סוף התקופה והדברים נשארים בחדר" . הם הסתכלו עלי, לא מאמינים למשמע אוזניהם, ויצאו המומים מהחדר . כל הארבעה סיימו קורס טיס והפכו לימים להיות מהטייסים 330 אליעזר שקדי והמפקדים המובילים של חיל האוויר : מפקדי טייסות, מפקדי בסיסים ובעלי תפקידים משמעותיים בצה"ל ובאזרחו...
אל הספר