ד. פירוש יפת בן עלי לסיפור עקדת יצחק

יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 323 גיבורי המקרא אופיינית לגישתו הפרשנית של יפת ובאה לידי ביטוי גם בפירושו לצירוף אֶת יְחִידְךָ ( שם, 2 ) – המיותר לכאורה, שהרי ברור שמדובר ביצחק . לדידו מטרתו של הצירוף היא 'להגדיל בנפש אברהם את הצער על ילדו', שהוא המושא היחיד של כל ההבטחות האלוהיות . בדומה לסעדיה גאון גורס גם יפת שדברי ה' מנוסחים בכוונה באופן המַקשֶה על השומע מבחינה נפשית, ומכאן שאם אכן יבצע אברהם את הצו, אף על פי שהוא סותר את כל ההבטחות הקודמות, יהיה שִבחוֹ כפול ומכופל בזכות הקושי הרגשי הכרוך בביצועו . דוגמה נוספת לרגישותו הפסיכולוגית של יפת משתקפת בהדגשתו את יחסו האמביוולנטי של אברהם לצַו האלוהי . יפת נכנס כאן בעֲבי הקורה ומנתח את עולמו הפנימי של הגיבור המקראי . מטרתו הפרשנית היא לשחזר את מחשבתו של אברהם בעניין הצו האלוהי כצו דו-משמעי ובלתי ברור . שחזור כזה מבהיר את המתח הפנימי בסיפור ומסביר ( או מצדיק ) את התנהגותו הבלתי-אנושית לכאורה של אברהם . לפי פרשנות זו נובעת התנהגותו זו מאי-ודאות ביחסו לשאלה אם הצו האלוהי תלוי בתנאים כלשהם, או אמור להתקיים בכל 179 אליבא דיפת נובעת אי-ודאות...  אל הספר