יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 315 אדם לאבד כליל את יכולותיהם הלשוניות ולא להבין עוד את שפת חבריהם ? אפשרות זו נובעת כנראה מקריאתו הלשונית - הֶקשֵרית ( על דרך הפשט ) בטקסט, ומעלה שתי בעיות . ראשית, אין זה הגיוני שאדם ישכח לגמרי את שפתו המקורית עד שלא יבין את ענייני היום יום הבסיסיים ביותר הנאמרים באותה שפה . שנית, אם נניח ששִכחה כזו אפשרית בצורה אל-טבעית, כלומר כתוצאה מפעולה אלוהית, משמע שיש כאן פגיעה מצד האל בשׂכל שהוא עצמו נטע באדם, והרי זה עוול מצד האל – דבר המתנגש עם העיקרון האומר כי האל פועל בצדק . בפתרון שתי השאלות מציע אַבּו אלפַרַג' הבנה חדשה של הסיפור, ובפרט של מסגרת הזמנים ושל מושא השִכחה . הוא מסביר שבוני המגדל בסיפור לא איבדו את שפתם המקורית, אלא שהאל זרע עוינות בין שתי קבוצות של בונים, וכל אחת מהן יצרה במכוון שפה חדשה כדי שהקבוצה היריבה לא תבין אותה . הוא גם מעלה את האפשרות שתהליך לשוני זה נמשך שנים וטוען שלא הייתה זו פעולה מיידית, פלאית או מפתיעה, של בלבול שפת הבונים, אלא הבדלים רגילים ויומיומיים הנוצרים במִרקם הלשוני של קבוצות שונות במרוצת הזמן . פירושו של אַבּו אלפַ...
אל הספר