משעולים בהלכה הקראית הקדומה 145 48 שנאמר : וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי דברי חכם אלו אינם מתקבלים על הדעת, שכן מצאנו בכתובים הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם ( נח' ח 3 ) , ולא ייתכן שהכוונה בדברים אלו היא מראשית הופעת האור, שכן במועד זה הקריאה בספר אינה ברורה, אלא הכוונה מעת שזורחת החמה . והואיל והיה זה יום חג, ואף ראש חודש, הקריבו מוּסָפין ואמרו שירין ( = שירים ) ל מוּסָפין ( = למוספים ) , ורק אחר כך עסקו בקריאה . מכאן מתחייב שפירוש הכתוב : עַל עֹלַת הַתָּמִיד ( במ' כח ,10 15 , 24 ) הוא מיד לאחר עֹלת [ ה ] תמיד , 49 וחלקי ה מוּסָף מונחים על חלקי עֹלַת [ ה ] בֹּקר . [ . . . ] 50 ולמדנו ויש מי ששואל כיצד ייתכן שהם עוסקים בעת התפילה בדברים אחרים . ש הכהנים חלקם עסוק ב קָרבָּן וחלקם בחצֹצרות ובני לוי עסוקים ב שיר , וישראל עסוקים 52 מצאנו כתוב וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּשְׁכִּמוּ 51 . ומחוצה לובזבח ה פסח , וזאת בבית המקדש כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים ( יהו' ו 15 ) . ונאמר במקום אחר מֵעֲלוֹת הַשַּׁח...
אל הספר