134 תור הזהב הקראי מכנים בשר זה בשם 'בשר חוּּלים' או 'בשר חֻלים', היינו ההיפך מ'בשר קֹדֶש' שאותו מקריבים לאל במזבח בבית המקדש בירושלים . לשיטתם מתייחס גם הכתוב בדברים 4 הקראים נחלקו בשאלה אם מותר לאכול בשר חוּלים בעתיב 15 - 16 לבשר הזה . חורבן הבית והגלות . יפת וסהל נמנו עם 'אֲבֵלֵי ציון', שסברו כי עד בניית בית המקדש מחדש יש להימנע מכל אכילה של בשר חוּלים . עם זאת התווכחו זה עם זה בעניין חלק מהראָיות לאיסור זה בכל הנוגע לחלוּתו על תקופתם . כמו כן נחלקו בעניין דרך השחיטה של בשר חוּלים . כדי להסביר את שיטתם חילקתי את הדיון של לוי בן יפת לסעיפים, כדלהלן : סעיף א : נקודת המוצא היא שבשר תאווה אסור, כל עוד לא הותר . סהל מביא לעיקרון זה ראָיָה מסיפור נֹחַ ; רק לאחר צאתו מן התיבה אמר האל לנֹחַ : כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה ( בר' ט 3 ) . דהיינו אם אין היתר, אזי חל איסור . סעיף ב : הכתוב בויקרא יז 1 - 10 מתיר שחיטה באוהל מועד בלבד, דהיינו מתיר אכילה של בשר קורבנות בלבד . לאור הדברים האלה בָּטֵל ההיתר שניתן לנֹחַלאכול בשר תאווה בתקופת שהותם של בני ישראל במדבר . סהל למד מן ...
אל הספר