א. מעמד התורה שבעל פה בראי הפולמוס הקראי־רבני

106 תור הזהב הקראי המסורת שבעל פה . לדברי קִרקִסאני, שתי סיבות הביאו את הקראים לזנוח את המשנה ואת התלמוד . הראשונה היא שספרים אלו לא ירדו מן השמים ולא נמסרו בידי הנביאים, אלא הם ספרים כתובים בידי אדם ( בערבית : כִּתאב מוצ'ועה ) , המיוחסים לקבוצה מסוימת ומקודשים על ידה, קבוצה המייצגת מגזר אחד מכלל העם היהודי ולא את העם כולו . סיבה שנייה היא שעל פי ההשקפה הקראית יש בספרים אלו אמונות, דעות ובעיקר פרשנויות 3 מופרכות, הסותרות במפורש את הכתוב בתורה ובתנ"ך בכלל . הפרשן יפת בן עלי מסביר את עמדתו ביחס לתורה שבעל פה בפירושו לכתוב תּוֹרָה צִוָּה לָנוּמֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב ( דב' לג 4 ) . פירושו מפקיע את התורה שבעל פה ( שאותה הוא מכנה כאן 'תורה בַּפֶּה' ) מתורת משה, ומבהיר את יחסם של הקראים להלכות חז"ל במשנה ובתלמוד . הפירוש מלמד גם על אופי ההלכה של הקראים וגם על עקרונות הפרשנות הקראית למצוות התורה . העיקרון הראשון העולה מן הפירוש הוא שלילת המוצא האלוהי והסמכות המקודשת של התורה שבעל פה . להבנתו, משה מסר את התורה הכתובה, וכלל העם ( קְהִלַּת יַעֲקֹב ) קיבל אותה, וזאת בְּיוֹם הַקָּהָל ( על...  אל הספר
כרמל