ש י ח ה | 257 בהמשך, בזמן הווה ובהמשך לרשימת הרשמים, מתבררת גם הסיבה להתמוטטותו של רצף העולם : הזמן המדוד, הרץ, נחסם יחד עם בולוואר סבסטופול, ונשבר בזחילתו המקוטעת של האוטובוס שבו נסע המשורר . בתחילה התפוררות הזמן מאיימת במקצת . האושר שבחופש מן החובה, החופש מחשבון הדקות והשעות — נראה חשוד . אמנם "שׁוּם דָּבָר לֹא הִכְאִיב כְּמוֹפַּעַם" שהרי ל"פעם" לא הייתה ממשלה עוד, אבל שמחה זו מה עושה ? אפילו משורר הוא בן אדם אחראי, וקֹצֶר-הזמן, הידיעה שיאחר להגיע למחוז חפצו אם פקק התנועה לא ייפתח, מונעת ממנו עדיין התענגות שלמה על חסד הרגע . ומהו רגע ? הרגע איננו משך, אלא קיום נטול-זמן, נקודה חסרת-ממד של כאן-עכשיו . בנקודה כזו שום תנועה אינה אפשרית, ושום רגע אינו חלק מרצף של סיבות ותוצאות ; הווה מוחלט אינו ניתן לאנליזה . ההווה הזה, אם תהרהר בו, הריהו בלתי נתפס, אבל כאשר תודעתך נתונה רק בו לבדו, חופשייה מזיכרונות עבר ודימויי עתיד — הריהו על-זמני, בלתי מדיד, נצח . מנקודת מבט כזו של נצח-ההווה הכול מצוי מעבר לתקווה ולפחד, מעבר לאשם ולגאווה, ומעבר לכל שיקול ושיפוט תכליתי . הכול הינו כפי שהוא . "הָיָה בָּר...
אל הספר