פרק ח : "הבימה" — מערכה ראשונה 85 אחד התפקידים שהתבלטתי בהם בביקורת בעיתון 'הארץ' היה דווקא תפקיד של חירש-אילם בהצגה המשוגעת משאיו , בתיאטרון 'אהל' — תפקיד ללא טקסט, מלבד משפט אחד בסוף המחזה, החושף את סוד הדרמה . המבקר חיים גמזו כתב ששיחקתי נהדר, "אבל למה הוא היה צריך לפתוח את הפה בסוף ? שיישאר חירש-אילם" . הזמנתי להצגה זו את הוריה של חברתי אז הניה . כעבור יומיים ניפגשנו בבית הוריה, ואבא של הניה שאל אותי : "אתה מבין מדוע אתה מדבר בסוף ? " "כן, כי כך כתוב במחזה" . הוא שתק . כעבור זמן לקח אותי לביקור אצל מכר שלו, אדם שבעברו היה אילם מבחירה, וביקש ממנו לספר לי את סיפור חייו . הסיפור ששמעתי מפיו היה מצמרר : "נדרתי נדר שאם אצא חי מאושוויץ לא אדבר ולו מילה אחת עד שאקים משפחה" . האיש שמר על הנדר הזה, שתאם גם את המימרה החסידית "אין זעקה גדולה מן הדממה" . אין מילים שבכוחן לבטא את האימה של האיש ההוא . רק אז הבנתי את מה שלא הצליח להסביר לי הבמאי . 'האחים קרמזוב', בתפקיד אליושה תיאטרון 'הבימה' 86 חולם ביידיש * * * באמצע 1951 נפטר אבי . הוא הותיר אחריו אותי, את אמי ותינוק, אחי הצעיר יוסי . נאלצתי ל...
אל הספר