לשונו של ספר איוב: קווים לאפיונה

242 | א ל י ע ז ר ( א ד ) ג רי נ ש ט י ין הדגול פרופ' חיים אריה גינזברג ז"ל, שהשמות של איוב ושל רעיו לקוחים מרשימות 5 האדומים המוזכרים בבראשית פרק לו . לאור שתי המגמות המקבילות שנזכרו כדי למקם את העלילה המתוארת בספר איוב בזמן האבות ובעבר הירדן ננקטו שיטות מסוימות בשימושי הלשון . הובאו 6 לשונות ארכאיות, או לשונות הנראות ארכאיות, כדי להזכיר את המיליֶה של האבות . למשל, המשורר השתמש רבות בצורות מקוצרות של הפועל המזכירות את "העתיד המקוצר", הוא צורת הפריטריטום הקדום ( לדוגמה אחז תחת "אחזה" [ איוב כג 9 ] , 8 הוא נטה להחסיר את 7 הוא נטה לוותר על ה"א היידוע ; ויעש תחת ויעשה [ כג 13 ] ) ; 10 הוא עשה שימוש רב 9 הוא הרבה לכתוב בכתיב חסר ; הציין של המושא הישיר את ; 11 לדוגמה באיוב כ 4— ,5 בצורות הארוכות, הנחשבות ארכאיות, של מילות היחס . "הֲזֹאת יָדַעְתָּמִנִּי עַד / מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ / כִּי רִנְנַת רְשָׁעִים מִקָּרוֹב / וְשִׂמְחַת חָנֵף עֲדֵי רָגַע" . כאן מצויות מני תחת מן, עדי תחת עד, עלי תחת על, והוא אפילו המציא בדומה לצורה עלי את הצורה אלי לצד אל ( לדוגמה באיוב ג 22 : "הַשְּׂמֵחִים ...  אל הספר