ביקורתיות וחריגות ", אלא מעתה ואילך , התנאי לפרסום לא יהיה נאמנות לאידאולוגיה אחת ויחידה , או , כפי שכתבתי אז , " נאמנות לפרדיגמה היסטורית אחת ויחידה " ; תומס קון הפך את המושג " שינוי פרדיגמה " לאופנתי דיו לפתות כל בחור בן תשע עשרה בעל כבוד עצמי . ריבוי הדעות לא היה הסיסמה האופנתית ביותר בימים ההם , אבל לי , בניגוד לרוב בני זמני , מעולם לא היה עבר מרקסיסטי . ולו גם היה לי , הוא כנראה נמשך רק סוף שבוע אחד — שהיה בוודאי נעים , כי איני זוכר אותו כלל . מסירותי לפלורליזם משקפת את סלידתי מפוליטיקה של אמונה במוחלט שרווחה מאוד בימים ההם , ובעיקר מקיצוניות פוליטית . הקדמתי ללמוד את הלקח הזה : באוניברסיטת מקגיל ראיתי תהלוכת המונים שתבעו להפוך את האוניברסיטה , שהשמאל דאז ראה בה מעוז אימפריאליסטי אנגלו - סכסי , לבית ספר בצרפתית למעמד הפועלים המקומי . בראש התהלוכה צעדו שניים , שלובי זרוע : המרצה המרקסיסטי הקיצוני ביותר באוניברסיטה , ומנהיג החזית העממית של הנאו - פשיסטים , מתנגדי ההגירה . לי היה זה רגע מכונן : הוכחה מוחשית וגלויה לעין להתמזגות המוחלטת בין שמאל וימין , המחשה חיה למעלותיה של המתינות ה...
אל הספר