256 תרבות אדריכלית חילונו של המרחב הציוני מושג על ידי קידושו של האחר . בתפקיד האחר יכול לשמש כל מי שנתפס כלא מזוהה, לא שייך, לא מסומן כחלק מאתוס המרחב הלאומי . יהא זה "הערבי", "הפלסטיני", "המזרחי", "המהגר" וכיוצא באלה — שחקנים לא קיימים בתיאטרון שהפואטיקה שלו טבועה בדם ואדמה . האחר למיניו מוצב כנגד "אנחנו" ערטילאי, ובין השניים מתקיימים יחסים הדדיים של התעלמות מציצנית שרק בזכותה יש לשניהם קיום כישויות המבנות האחת את חברתה . החיפוש האוריינטליסטי אחר האחר מתרחש בדרך כלל מתחת לפנס המקומי, שם אפשר להמציאו מחדש כל אימת שעולה הצורך לתחזק את המקום באמצעות ביטולו כביכול כזירה של סולידריות . האופנות המוגדרות כפוסט – מודרניות הביאו עמן דגמי שיח הנהנים משני העולמות : ביקורת מפרקת על הדוקסות של הסדר החברתי לצד כינונן המשקם . התמונה הרב – תרבותית של החברה הישראלית, שאותה מבקשים לצייר אנשי חזון סוציו – אנתרופולוגי זה, אינה אלא ניסוי אקדמי בריסון וכינוס כוחות צנטריפוגליים השמים לאל את עצם ההנחה שהסביבה האנושית המקומית היא בגדר חברה . זוהי נהייה אחר סמלי מפתח כגון "הצבר", "המזרחי", ו"הפלסטיני" כאילו הי...
אל הספר