ב. הקונפליקט היהודי־נוצרי בתורת שטיינר ותיקון היחסים בין היהדות לנצרות ובין יהודים לנוצרים

סוף דבר וכמה מסקנות 963 השילוב בתורת שטיינר של הנצרות — כהמשכה של היהדות המקראית, כמימוש ההבטחה המשיחית שב"ברית הישנה", היות המקרא "הברית הישנה" והיות היהודים "כנסיית הבשר" ( בניגוד לנצרות כ"כנסיית הרוח" ) — וההשפעות האליליות שהוזכרו כאן, הזרות למחשבת המקרא והיהדות בכלל ( קיומם של אֵלִים רבים, פולחן המאורות ושלילת קיומו של אֵל אחד ויחיד, כל יכול, שהוא טרנסצנדנטי לעולם ) , כל אלה מעמיקים עוד יותר את הפער שבין התורה האנת' ליהדות . פער זה הביא להשקפתו של שטיינר שאין תוחלת בקיומה של היהדות אחרי הופעת הנצרות, ואין תוחלת בקיומם של היהודים המגלמים בתכונותיהם ובחייהם את רוחה האנכרוניסטית של היהדות . יתר על כן, היהודים הם גורם מעכב בהתפתחות הציוויליזציה המודרנית ( לעיל, פרק יד ) . מכאן שמו של הספר : "יהדות ואנתרופוסופיה — מחלוקות עתיקות בלבוש חדש" . הופעתו בשנית של המשיח הנוצרי בתקופתו של שטיינר בסְפֶרָה האֶתֶרִית של האדמה ( ששטיינר הוא מבשרה ) , כאורה הגואל של האנושות הבוקע בסופו של עידן החושך, מעניקה למחלוקת היהודית-נוצרית במחשבת שטיינר את חותמה האקטואלי המובהק . הופעה זו של המשיח הנוצרי בוקע...  אל הספר
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים