95 קורפוס כריסטי שממתינים לדבר-מה שיבוא, משמיים שיבוא, אסונם הצפוי משמיים שיבוא, ממרחקים שיבוא . ולעת עתה ממתינים . סופו של סרט נטול שמץ תקווה זה בתנועות טנק ישראלי כבד מידות שחג סביב עצמו כרקדנית בלט במדבר אשר מאכלס דרך קבע בדואים שמעיזים את צאנם ; טנק ישראלי בתנועה לשומקום בזמן שגרה או תרגיל או כהכנה לדבר הבא . מתוך שוחות החיים, בורות המים שיבשו והביצורים המתפוררים אנו עדיין ממתינים להתגלות אלוהית בלתי נראית, פורצת דרך, שמתפוצצת ומתפרקת לבבואות הראשונות שנראות לעין . כך או כך, אצל סונטג אנו נתונים להגיונו של הזמן המיתי שגוזר עלינו מחזורים עיוורים של סבל והרפיה לקראת התגלות אלימה או שלום, שעשויים להופיע למרות הכול באפס קצהו של הזמן הבהיר . והקול ? הקול אצל סונטג מביס את עריצות התמונה המבעיתה שבה אסור לחזות, שכן בטבורה היא קשורה לטראומת המבט הישיר המעוור מתוכן, מבט ישיר מדי, מבט ממשי בְממשי משולל כל כסות או נחמה . כתיאורטיקנית של התרבות החזותית סונטג משגרת את עצמה ללבנט שניות ספורות לאחר המלחמה בין הדתות העתיקות בלבוש מודרני על מנת לחזות מבשרה בקול גדול, כמעט בלתי מורגש ביומיומיות המינ...
אל הספר