116 דנה אמיר מחשבותיו . המיזוג הזה של הגרנדיוזיות עם הביטול המוחלט, של תחושת השליחות עם המחיקה הגמורה של השליח, יוצר ואקום בתוך הסובייקט . אני אומר את זה לך ורק לך . רצח היהודים, בסופו של דבר, לא משרת שום מטרה . [ . . . ] אין בזה שום תועלת כלכלית או מדינית, זה לא מוביל לשום יעד מסדר מעשי, להיפך, זו הינתקות מעולם הכלכלה והמדינאות . זה בזבוז, אובדן טהור . זה הכל . ולכן יכולה להיות לזה רק משמעות אחת ויחידה : משמעות של הקרבה גמורה, שכובלת אותנו לחלוטין, וחוסמת בפנינו אחת ולתמיד כל דרך נסיגה . ( שם, עמ' 144 ) ברגע שהסובייקט נוטל חלק במעשה השמדה כזה - הוא הופך בן – ערובה של מעשיו . הוא אינו יכול לסגת מהם, לא באופן קונקרטי ולא בתוכו . משמעות הדבר היא שהמעשה עצמו הופך להיות הן סיבתו והן תכליתו שלו עצמו, כאשר הסובייקט מממש אותו ובה בעת נמחץ תחתיו . "איש ס . ס חייב להיות איש ערכים", מצהיר אואה . "הוא לא יכול לעשות את עבודתו ובו – בזמן לשכב עם אסירות ולמלא את הכיסים" ( שם, עמ' 571 ) . בהמשך הוא מתקן, לכאורה, את האמירה הזאת : "בכל זאת יש הבחנה : אם איש ס . ס . הורג יהודי במסגרת פקודות מלמעלה, זה ד...
אל הספר