8 דנה אמיר בלי להתעמק בשטחי החיים שמהם הן צמחו, ומנגד, הבנת שטחי החיים האלה דלה יותר ללא המבט הפסיכואנליטי . נדמה שה"פנים" וה"חוץ" של הפסיכואנליזה מעמידים בסימן שאלה את ההבחנה בין פנים לחוץ, הן כקטגוריות מהותניות והן בחיי הסובייקט ( הפסיכואנליטי ) . בעת שניסח לראשונה את תורת הנפש עבד זיגמונד פרויד, בן – נאורות טיפוסי של זמנו, בתוך מטריצה אפיסטמולוגית ריאליסטית, בעודו מצהיר אמונים לתיאוריית ההתאמה של האמת . למרות זאת, במורכבות כתביו ותיאוריו את הנפש האנושית, פרויד פרץ את האופק האפיסטמי של בני זמנו . בניסוחיו התיאורטיים נשזרו תפיסות אמת מגוונות אשר הבהירו שהנפש האנושית אינה ניתנת 1 אופייה ההטרוגני דורש ריבוי לרישום בשפה הומוגנית אחת ; שפות, ואלו התפתחו בפסיכואנליזה הפוסט – פרוידיאנית משפע זרעי התובנה שהוא טמן בכתביו . גם התובנות הקליניות מעולם לא היו רק "קליניות", מלשון הקיום הקליני כמיקרוקוסמוס מעבדתי . הן התנסחו תמיד על רקע הנחות תלויות הקשר, תרבות וחברה, שזורות בשיח המודע והלא – מודע של הדיאדה הטיפולית . גם בניסיונו של פרויד להבין את המציאות הנפשית באמצעות כלים פסיכואנליטיים, בניסיונו...
אל הספר