ד. דרשות האדמו"ר מפיאסצנה משנות ת"ש–תש"ב

[ 54 ] יש לציין כי אין בדרשות הכתובות עצמן התייחסות ישירה לאירועים פוליטיים 188 האדמו"ר לא הזכיר בהן, ולוּפעם אחת, את הגרמנים בשמם, אישים והיסטוריים . 189 עם זאת, יש בדרשות התייחסות מרכזיים בגטו או התרחשויות ספציפיות באופן ישיר . רבה ל'רשעים', לסבל, לייסורים, למצוקה הפיסית והנפשית, לצער על איבוד אהובים ולמשבר הדתי והאמוני . העיסוק המרכזי של הספר הוא אפוא בתופעת הייסורים ובמשמעותה הדתית . מטרותיהן של הדרשות היו להנחיל לשומעיהן תקווה וכבוד עצמי, לייעץ, להתוות דרך דתית ולשכנע שהישגים רוחניים וכבוד אנושי עדיין אפשריים, למרות 190 ואולם לא די בכך, יש לזכור כי האדמו"ר לאניסיונות הגרמנים לרמוס אותם . נשא את הדברים בעל-פה בלבד, אלא העלה אותם אל הכתב . בשלב מתקדם יותר של המלחמה, בשלהי תש"א ולאחר מכן בתש"ב, עולה מן הדרשות כי ברור היה 191 וכי נזקי המלחמה, כולללאדמו"ר שהסיכוי שלו ושל סובביו לחיות הולך ופוחת, נזקי המשברים הרוחניים והדתיים, אינם ניתנים לריפוי ושיקום מלא, אפילו בעתיד לאחר המלחמה : עמ' 27 – ,31 עמ' 49 – 50 ; רייזר ואבן-מעשה, דרשתו האחרונה של הרבי מגור ; אבן-מעשה ורייזר, שפת אמת . 188 ו...  אל הספר