עניין של מוות וחיים 76 המשפחה של בן מבלה איתנו את סוף השבוע . ביום שבת ערכנו מסיבת יום הולדת לבן בפארק הסמוך . אף כי ההזמנות נשלחו רק לפני שבוע, רוב החברים שלו מגיעים . כמה מהם מכירים את בן מבית הספר היסודי, אחרים מבית הספר התיכון ומן הקולג', ועוד אחרים מתקופות הקיץ במחנה טאווֹנגה בסיירה נוואדה . תענוג לראות את ה"ילדים" האלה — עכשיו גברים בגיל העמידה עם נשים וילדים, למן פעוטות ועד לנערים ונערות מתבגרים . לבן תמיד היה כישרון מיוחד להתחָבֵר, ואני מאושרת לראות שהוא וחבריו ממשיכים לשמור על נאמנות זה לזה . התענוג העז ביותר שלי, כמובן, הוא לבלות עם הילדים של בן ואניסה : אדריאן בן השש, מאיה בת השלוש ופָּלוֹמה בת השנה . הילדות הקטנות מתוקות ככל שאפשר להיות, ואדריאן, כשאינו נתון בהתקף זעם ילדותי, הוא שובה לבבות אמיתי . היתרון שלו — או שמא זהו חיסרון — הוא היותו יפה תואר : הוא ירש את העיניים הכחולות הרחוקות זו מזו של אמו, את שערה הבהיר ואת פני המלאך . נוסף על כך הוא נבון ורהוט מאוד . אבל כשהוא באחד ההתקפים שלו, הוא הופך לשד לכל דבר . אני נדהמת מן הסבלנות של הוריו כלפיו ומן האמונה הבלתי מעורערת, ...
אל הספר