ספי קופרמן 230 ולמיטב ידיעתנו לא פגע פיזית באיש . אפילו כשרולנד סטוקס, איש דת מוסלמי בלתי ‑ חמוש, ״נורה בדם קר״ בידי משטרת לוס אנג'לס, מלקולם הסתפק בהכרזה שאללה יכלה את זעמו באמריקה הלבנה . הוא לא פעל כמי שמאמין ב״עין תחת עין״ . 376 קוֺן מזהה כאן היטב את הפער בין פעילותו הקונקרטית של מלקולם ובין הצהרותיו הפומביות בכל הנוגע לסוגיית האלימות . אל מול השיח הפומבי האלים שלו מלקולם מעולם לא ארגן התנגדות אלימה כלשהי, לא נשא נשק ולא פגע באיש . כפי שעולה מדבריו של קוֺן, פער זה אינו מתמצה באי‑‑התאמה מסוימת בלבד אלא עולה לכדי ניגוד של ממש . ניגוד חריף זה מוליך את קוֺן להקיש על דרך השלילה מפעולותיו של מלקולם על אמונותיו ביחס לאלימות חרף הצהרותיו : ״הוא לא פעל כמי שמאמין ב'עין תחת עין'״ . אולם קוֺן אינו מסתפק בכך ומעלה היפותזה במטרה להסביר את הפער האמור . היפותזה זו נתמכת בדברי קינג אשר התייחס למפגש הקצר שהתקיים בין מלקולם וקורטה קינג, רעייתו של מרטין : מכיוון שהבין שאינו יכול להיפטר מדימויו ה״אלים״, מלקולם החליט להציב את עצמו מבחינה ציבורית כאלטרנטיבה למרטין כדי לתת ל״מבנה הכוח הלבן״ - שמלקולם נהג...
אל הספר