] 239 ] אהבה וכפיות טובה ( יא, א-ז ) הנבואה עוסקת באהבת ה' לבנו אפרים-ישראל, ובכפיות טובה נמשכת של הבן . ה' גילה את אהבתו לבנו כבר בנעוריו במצרים . אבל הוא עזבו והלך אחר הבעלים . ה' הוא שלימד את אפרים ללכת, לקחו על זרועותיו, האכילו כדרך שמאכילים תינוק, ואִמצו אל לחיו באהבה . כשחטא הענישו אבל לא השמידו . וכשרצה להענישו קשות ניחם על מחשבתו, וברחמיו לא יוסיף להשחיתו . אבל העם לא ממהר לשוב ממשובותיו אל ה' . הנביא עובר מלשון יחיד ( הבן אפרים ) ללשון רבים ( העם ) . הנבואה כוללת תוכחה על מדיניות החוץ הנלוזה של אפרים, המבקשת לשוב מאשור אדוניו למצרים . מדיניות שתוצאותיה חורבן והרס ( פס' ה-ו ) . בנוסח המסורה פסוקים אלה נכללים בפרשה י, ט – יא, יא . ] א-ד ] הפסוקים מתארים את ה' כאב המגדל את בנו באהבה אבל הבן אינו מכיר בכך ופושע באב . למוטיב זה ראו יש' א, ב : "בנים גִּדלתי ורוממתי והם פשעו בי" . למרות כל זאת האב אינו חדל מאהוב את בנו, כדברי נבואת הנחמה של ירמיהו ( לא, יט ) : "הֲבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשֻׁעים כי מִדֵּי דַבְּרי בו זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוד על כן הָמו מֵעַי לו רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נאֻם ...
אל הספר