מבוא ] 26 ] על יהודה . אבל כנגד טענה זו עומדת קִרבת ישראל ליהודה . המדובר לא רק בקִרבה גיאוגרפית ( וכי כמה רחוקה בית אל מירושלים אפילו להולכי רגל או לרוכבי אתונות ? ) אלא גם בקרבת לשון ותרבות, כולל אמונה, בייחוד לאחר ימי בית עמרי ומלכות ירבעם בן יואש שבהם נקשרו קשרים אמיצים בין יהודה וישראל . ראיה להיעדר הפרדה גמורה בין עולמה של יהודה לזה של ישראל באותה תקופה היא פעילותו של עמוס התקועי מיהודה ( עמ' א, א ) בישראל ; וראו דברי אמציה כוהן בית אל לעמוס : "חֹזֶה לֵך ברח לְך אל ארץ יהודה" וגו' ( עמ' ז, יב ) . קשה להאמין שהושע שהראה בנבואותיו התעניינות רבה באירועים המדיניים ובתככי החצר התעלם לחלוטין מהממלכה השכנה, שתקופות מתחלפות של יריבות ויחסי שלום בין שתי הממלכות האחיות אפיינו את תולדותיהן ; ראו הניסיון של פקח ורצין להתערב בנעשה ביהודה ( מל"ב טז, ה ואילך ; יש' ז, א ואילך ) . הושע לא היה פרובינציאלי עד כדי כך שכלל לא התעניין במה שנעשה מעבר לגבולות ישראל, והשפיע עליה . אין לדון את דברי הושע על יהודה כחטיבה אחת אלא לבחון כל הזכרה לעצמה, אם היא מתיישבת בנבואה שבה היא מופיעה, או שהיא חורגת מהמסג...
אל הספר