לב גרינברג 214 שבו נהרו ההמונים לכיכר . הקריאה הפוליטית הבולטת ביותר של ההמונים בכיכר הייתה "רק לא ש"ס" . הליכוד או המפד"ל, מפלגות בעלות עמדות פוליטיות שהיו עלולות למנוע הסדר מדיני אפשרי עם הפלסטינים, לא הטרידו את המפגינים, אלא ש"ס . ש"ס הפכה לביטוי מתומצת, עקיף ומרומז, למה שייצג בעיניהם את האיבה ל"שבט הימין" : דת, מזרחיות ומעמד נמוך . אבל בנוסף לכך, ש"ס אתגרה את מיתוס הביטחון, המכונן את זהותו התרבותית של ה"שמאל" דרך השירות הצבאי : בניגוד לחרדים האשכנזים, רבני ש"ס לא שללו ולא חייבו שירות בצבא, כלומר הפכו אותו לפחות ערך . הדבר איים על זהות שבט ה"שמאל" יותר מכול . לפי סדר היום הפוסט – סכסוכי, לא היחס לארץ ישראל השלמה נתפס עתה כבעיה פוליטית מרכזית על ידי המוני החוגגים בכיכר, אלא ש"ס . במאמר המבטא את תסכולם של מזרחים רבים שהצביעו עבור ברק לראשות הממשלה, ולאו דווקא עבור ש"ס, כתב הסופר סמי מיכאל : "יחד עם הרבבות שנהרו לכיכר רבין בלילה שבו תם הסיוט, נסחפתי בגל של שמחה עד דמעות . אולם צליל צורם הרתיע אותי — השאגה הספונטנית : רק לא ש"ס ! זהו נידוי מפעפע שנאה כלפי שישית מאוכלוסיית ישראל היהודית ...
אל הספר