232 סוף דבר חילונית ומודרנית בלב מרחב תיאולוגי שוקק — מתווים מקומיים של חילוניוּיוֹת ( secularisms ) , הנטועים באוריינט ומתנערים ממנו כאחד . הספרות נתפסה כמדיום אידיאלי למשימה זו של עיצוב החילוניוּיוֹת המקומיות, לא רק משום שהיא הקנתה להן עומק רוחני, כדברי בורלא ברשימתו על שבבו המצוטטת בפרק 3 . 2 ( "כי הן ירוד ירדנו מנכסינו, מערכי הרוח של העבר : מכוחה האדיר של הדת, מחוסן המסורת, המצווה והתורה, שאפפו את חיינו מכל עבר . מה איפוא, יכול למלא את החלל שבחיי הרוח, אם לא הספר העברי, הנאמן, הנקי והאנושי ? " ) ; אלא גם משום שהיא סיפקה לחילוניוּיוֹת הללו גילום של יחסי שליטה, ביקורת וסקרנות מול האקזוטיקה של העולמות הדתיים . הספרות איפשרה להכיל את הפיצול בין הניסיון לדובב את המזרחי-מסורתי "מתוכו", ובין המבט עליו כ"אחרוּת", ובתוך כך העניקה לו ייצוג מסורס שהוא גילום של ריסונו במסגרת האידיאל המיוחל של ריבונות ציונית וחילונית . הפיצול הזה התנקז בראש ובראשונה אל הצורה הספרותית . בעוד כל הסופרים המזרחים שעסקתי בהם כאן תיארו ביצירותיהם עולמות מזרחיים / מסורתיים, כתבו על המזרח בבחינת תוכן מזרחי שנכתב לנוכח ...
אל הספר