226 פרק שביעי הדובר השחור קורא אל ה"צחורים" לראות את לובן עיניו ואת תוכו הצחור — הדומה לתוכם-שלהם — מבעד לעורו ; הוא שואף להיטמעות שלמה בין ה"צחורים", ותופס את השחורוּת כמכשול צורני ולא כמהות נפרדת או תוכן נפרד . דובר כזה לכאורה נבדל מעמדתם של שמי, בורלא ובן-ציון, שגם כשהם תמכו בהיטמעות בתנועות הלאומיות, תפסו את ההבדל המזרחי על בסיס פרמטרים של מסורת, אמונה ותרבות . ועם זה, העמדת ההבדל המזרחי על הצבע, אין פירושה שכהן-מזרחי אינו מחשיב כמוהם את ייחודו התרבותי — יצירותיו הבאות מפריכות הבנה כזאת — אלא שהדובר שהוא מעמיד מתריס נגד ההירארכיות ביישוב, ולא מגביל את ביקורתו כלפי אשכנזים בלבד, שכן מעמד "הצחורים", כפי שאראה בהמשך, עשוי להקיף גם מזרחים . יצירות מאוחרות יותר של כהן-מזרחי מתכתבות עם כתיבתם של סופרים בני 74 בהם היישוב הישן, למשל בשירים "שאול אחרי הימשחו" ו"מרתה בת ביתוס", הוא עושה שימוש בתמות של בדידות, ניתוק, נידחות וגדיעת שושלת שהעסיקו גם את יצחק שמי, בעיקר בתחילת דרכו . לעומת זאת, המחזה איגרת מירושלים 75 שפורסם בכתב העת הדים בתרפ"ח, מתאר — תמונות מחיי היהודים בפרס, את עולמם הדתי של ...
אל הספר