מודרניזם ערבי במבט מזרחי 129 ( יום אביב למשל, שהוא כה עשיר צבעים במדבר ורב מרחב וכביר הוד — עליו אומר עבד : "היו ימי אביב, ועינינו ראו רק ירק ירק" — בכוונה הכפלתי את המילה הפשוטה להראות התפעלות קלה שאינה יכולה להתבטא ) . לכן אין גם "מצבי נפש" — חלילה ! כשיש כעין זה אני מוסר באופן נפשי-המוני . 62 ומעט קודם לכן באותו מכתב : כוונת סיפור כזה, כפי שנרקם בנפשי, היא להחיות את חיי המדבר . עולם מלא קולטורה — פרימיטיבית כמובן — אך קולטורה, חיים, הוויה, של מליונים רבים, עולם זה נתבקש על-פי מצוות רצון יצירה — לקום לראייה, להצגה . דרושה לזה איזו אוניברסליות, איזו סימבוליקה, איזה סמל — וזה נרקם אצלי בנפש הגיבור עבד . זהו החומר ההיולי, הרוח, הנפש של הסיפור . בורלא מצטייר מתוך ההתכתבות האמוציונלית הזו עם ידידו אבישר כסופר המודע היטב לטיב המעשה הספרותי שלו : הוא מבקש להחיות את העולם הבדואי כעולם של "קולטורה פרימיטיבית" שעם זה, צריך יהיה להיענות לנורמות של ייצוג ( "על פי מצוות רצון יצירה — לראייה, להצגה" ) , שיתרגמו אותו לשפה סמלית אוניברסלית . לפיכך דמותו של עבּד הבדואי בסיפורו היא בה בעת "ריאלית" — הי...
אל הספר