מודרניזם ערבי במבט מזרחי 117 בדמשק במונחי שליחות ציביליזטורית — "תפקידי הנהו פה חשוב ונכבד", הוא כותב לבורלא בתרע"ג, "נושא ההשכלה במקום נבער מדעת, [ ועליי לה ] כניס איזה קרני אורה לילדים שלא טעמו טעם לטיפה" 36 — ויחד עם זה, באותו מכתב ממש, הוא כותב על עצמו כחלק מאותו קיום חנוק ולאה שהוא מבקר : תאר לך חביבי, ילדים בלי כובעים ובלי גרביים, בלי ספרים ובלי מחברות, מושחתים בעצם, וכל החסרונות שמנו חכמים בילדים מושחתים נמצאים ברובם . ביניהם מטיילים ה'חכמים' [ המלמדים ] חמושים במקלותיהם העבים וגוזרים על ימין ועל שמאל, ופניהם כתרנגולים גרויים . אבות ואמהות — בני ישראל קדושים וחביבים גאים ומתחננים בדמעות ממש ומפקירים את בניהם למקל ולרצועה ולידי המלמדים שתהיינה עושות בהם כרצונם, והילדים העלובים הללו בני שבע ובני שמונה עיניהם מסתובבות בחוריהן והרי הן עוקבות אחרי כל תנופת השוט, גוום מתקפל אחורנית לכל תנועת המלמדים — והרי הם מרגישים ומוכנים לחבטה מאחור, הפכת את פניך לרגע — אחד צובט את השני בלי רחמים, עד שפך דם . במחלקה — לאות ותנומה שפוכים על פניהם, ההתעניינות והערות דוכא [ ו ] בקרבם כליל, לכאורה אזנ...
אל הספר