96 פרק שלישי אנושיות", שהיא בעיניו "אותה מדרגה שממנה מתחילה, בעצם הדבר, החשיבות הספרותית האמיתית, שהיא שווה לכל נפש ולכל אומה ולשון" . 55 הגיבור רחמו הִבּ הוא מעין איוב מודרני : גורלו, שבתחילה מעלה אותו לגבהים — פרנסה בשפע, אישה וילדים, נשים מזדמנות ואהבה גדולה מחוץ לנישואין לצעירה מוסלמית — בהמשך מוריד אותו לשפל . הוא מותקף ומאבד את ראייתו, את כספו, את אביו ואת בנו, ובסוף גם את אהובתו . פנימיותו של רחמו משוקעת כל-כולה בגורלו הטוב או בהיעדרו . נקודת המוצא כאן, כמו בסיפורים אחרים, היא שאין חשיבות לפעולת האדם משום שממילא הדברים אינם בידיו אלא בידי 56 לכן כשהוא מאבד את אהובתו המוסלמית, רחמו לא מתייסר על הגורל / אלוהים . אובדנה אלא על נטישתו בידי הגורל / אלוהים — נטישה המחליפה בתודעתו את הפרֵדה מאהובתו ומאפילה עליה . 57 בניסיון להשיב לעצמו את גורלו הטוב הוא פונה לדת, אך נוטש אותה כשאינה מיטיבה את גורלו : גלגולי האמונה של רחמו הם פונקציה של גלגולי גורלו, הפונקציה של התגמול האלוהי . כמו הפנימיות, גם הדת מרוקנת מתוכן עצמאי, שאינו כרוך בגורל . התפנית בסיפור ובדמותו של רחמו — תפנית חיובית יוצאת...
אל הספר