שפה אחת ודברים אחדים 75 בבוא השמש בבוא השמש את שירי זכרתי ויבֹא גם הוא בנבכי השקיעה נעתמו לפתע זהרי ערביִם, ויעטֹף החשך נפשי היגעה . לא בחנתי עוד תמורות היום, ולא טעמתי מכוס הברכה, חלפו עִתותי כצללי הרים ואנכי תוהה ונפשי נבוכה . נשרו הֶעלים ואני בשלכת, בטרם קטפתי מפרי גני . מצע רקב תחתי בארץ, עליו אשב דומם כעני . . . ( כ' סיון תרפ"ח ) בצאת השמש מה רב האֹשר סביב ביתנו, ולמה העין תֵתַע מֵעֲברים ? שמי תכלת מעל לראשנו, יומם ולילה הם מאירים . ואם מְעַט לךָ כל אלה, אֱרֹב לשמש טרם צֵאתו . הַסְכֵּת וּשמע דְמִי השחר, מזור לנפש לוחש בַּעֲלותו . וקול צִפּוֹר מכל צד יריע, הומה וָדָף כל בַּעַל כנף . קֶדמָה פונה כל עץ וָשיח, לוחש, רוחש עָלֶה וְעָנָף . 76 פרק שני הִוְריד המזרח . נצורות ישמיע . . . צופה היקום ומביט ליפעתו . וְקַטֵּר תְּקַטֵּר מסביב כל הארץ, בְּצֵאת השמש בִּגְבוּרָתוֹ . . . ( כ' סיון תרפ"ח ) קשה שלא לקרוא את שורותיו של ביאליק באלה של אבישר . "בדד, בדד נשארתי", כותב ביאליק בשירו המפורסם "לבדי", ואצל אבישר : "נשארתי בודד בדור ההפכה" . אבל ההבדלים ביניהם עצומים : אם אצל ביאליק זו השכינה ה...
אל הספר