שפה אחת ודברים אחדים 61 האחידה, הנקייה מהשפעות זרות, תגלם את הריבונות הלאומית המיוחלת . הוא יוצא מתוך דיון בעליונותה של הצורה על התוכן, ומבקר את שיריו של ריה"ל על שהתרחקו מן ה"פשטות" הצורנית של המקרא לעבר עודפות של עיטורים ואקרוסטיכונים, חידודים וקידודים והשפעות זרות של השירה הערבית ( "צורתם היתה שאולה" ) . השפעות זרות, הוא כותב, יהיו אפשריות רק לאחר שישיג עם ישראל ריבונות בארצו, לאחר שישוב אל "גרעינו הטהור" ; רק אז יוכל להיות מושפע מהתרבויות הזרות מבלי להתבטל מולן . לקראת סיום הרצאתו הוא אומר : עוד זמן רב יעבור עד שנקלף את כל הקליפות והשכבות הזרות של הסגנון העברי, שדבקו בו בגלותו הארוכה, כדי לבוא לגרעינו הטהור . אז תבָּרֵא מכל שפות הגלות שפה אחת, השפה העברית, שפת אבותינו, ומכל הברותיה — הברה אחת . אז נתעמק שוב בצורות התנ"כיות ובריתמוס ההגיוני הקדום שלנו, ואם נקבל איזו השפעה מן החוץ, מה שמוכרח הדבר להיות, נקבלה מתוך חירות ובחירה חפשית ולא מתוך עבדות עיוורת . אין זה מקרי ככל הנראה שחזונו של ביאליק על ספרות לאומית קוהרנטית, הומוגנית ( חזון שאמנם עבר מאז תהפוכות, כפי שאראה מאוחר יותר בפרק...
אל הספר