משכתי את השמיכה האדומה מהספה והידקתי אותה סביב גופי . בשיחה הבאה עם דנית היה ברור שמצאתי לעצמי לא רק חברה, אלא גם מומחית לאוטיזם . דנית למדה את העניין מכל הכיוונים וידעה כל מה שצריך לדעת, ולמרות זאת היא המשיכה ללמוד בצמא עוד ועוד על הנושא . זה היה מפחיד, אבל עם זאת מרתק . כשדנית הזמינה אותנו לארוחת ערב, התלהבתי . יותר משש שנים עברו מאז עזבתי את ישראל לטובת ארצות הברית, והשמחה שלי כשמצאנו חברים ישראלים רק גברה עם הזמן . לארוחת הערב בביתם הגענו בערב קר . נכנסנו פנימה לתוך החלל החם וניערנו שאריות פתיתי שלג מהמעילים שלנו . חלצתי את נעלי, ואלכס עזר לדן להסיר את מעילו ומגפיו . בעודנו בכניסה הבחנתי בריחות הבישול המגרים ; הייתי בחודש השמיני להריוני ורעבה כל הזמן . גם אלכס שם לכך לב והחמיא לדנית . ״זה בעלי איתן ואמא שלו שרה . היא נמצאת כאן בביקור מישראל,״ הציגה דנית את הנוכחים, ואני לחצתי את היד לאיתן ולאמו . אלכס התחיל לדבר עם איתן על העבודה שלו כחוקר - הסיבה שבגללה עברו לקונטיקט . היה נראה שהם מסתדרים מצוין . ״בואי איתי . ״ דנית נטלה את ידי . לקחתי את ידו של דן והלכנו אחריה . לבי פעם נמרצות ....
אל הספר