81׀ אפרים יאול שבקומת הכניסה . זה סימן שעוד כוחי במותני, אז מה פתאום לצבוע את השיער ? אייל הוסיף : "זה לא ביג דיל . סך הכול רבע שעה, ותראה שלא ירגישו . " אייל מכיר אותי עוד מהימים שהייתי רופא משפחה במרפאה השכונתית בירושלים . הוא סיפר לי שכילד הגיע אלי עם אמו . לימים הוא התחתן והקים משפחה, והתברר שגם אשתו היתה בין מטופלַי הצעירים . את הוריה הכרתי היטב ואף שמרתי איתם על קשר . כרופא משפחה אהבתי את הקשר עם מטופלַי ומשפחותיהם, אך בעיקר אהבתי את מטופלי הזקנים . בטיפול בזקנים הרגשתי שיש לי תרומה ממשית, שהם זקוקים לי . אהבתי לעשות ביקורי בית ולראות אותם בסביבתם הטבעית, כי רק שם ניתן להבין באמת את הצרכים והקשיים . באותה תקופה קופת החולים רצתה לגייס מבוטחים חדשים צעירים, שעלות הטיפול בהם נמוכה . המוטו היה : "הבייבי שלנו הם הצעירים" . ואילו אני חשבתי שהצעירים כבר יסתדרו, מחלתם חולפת עם טיפול רפואי או בלעדיו, אך הטיפול בזקנים מורכב ומאתגר, והתרומה הרפואית משמעותית . שמרתי על קשר עם מטופלי הצעירים והזקנים גם לאחר שעזבתי את המרפאה ועברתי לבית חולים גריאטרי . סמכתי על אייל, כפי שסמכתי על מטופלי האחרי...
אל הספר